היהודית יוון

תרגום  ועיבוד לשיר מולדת יווני, לעיר סלוניקי.

הכנס לקישור והקשב לשיר. תרגום: ד"ר יעקב מעוז

http://shituf.piyut.org.il/story/3294

 לכל אחד ישנה יוון שלו

יש הנמשכים לערש התרבות המפוארת, אחרים הולכים אחר קול השקט. יש המחפשים את הטברנות שביוון, בהן מתנהלות הארוחות בעצלתיים והמנות ממלאות את השולחן, ויש הנוהים אחר הרפתקאות ונסיעות בנופים מדהימים.

כל אחד ויוון שלו. בשנים האחרונות, יותר ויותר ישראלים מחפשים, או מוצאים באקראי, את יוון היהודית שלהם; חוזרים אל קהילת האם שלהם, מטיילים בעקבות מידע היסטורי שרכשו, מצטרפים לשיפוץ ושיקום אתרים שחרבו, יוצרים קשרים עם שרידי הקהילה היהודית. יש הנתקלים בתגובות בלתי צפויות של מארחיהם היוונים, השומרים זיכרון עמום של הקהילה היהודית שהייתה, או מגלים מצבה חדשה ובלתי ידועה. אינך צריך להיות בעל שורשים יווניים כדי להתחבר ליוון היהודית, מספיק להיות ישראלי הנמשך ליוון ולקסמה, ולגלות לפעמים שחלק מהקסם הוא ההד הנענה בתוכך.

התגובות למסע היהודי ביוון שונות. אחדים מתחברים לזיכרונות ומוצאים בהם מעט נחמה. אחרים מתקשים לראות את הפער בין יופיו של המקום, העיר או האי שהגיעו אליו, לבין היעלמותם של היהודים שישבו שם כאלפיים שנה.

מסענו נע בעקבותיהם.

ישראלים רבים יוצאים בעקבות יוון היהודית: אנשים פרטיים ונציגי ציבור, משלחות מאורגנות של אוניברסיטאות וארגונים פרטיים. להלן אנו מביאים מעט מזעיר משפע התיאורים והסיפורים, דוגמאות מגוונות, שייתנו ביטוי לסוגים השונים של המסעות הללו. בחרנו לפתוח במפגש של בן קהילת סלוניקי, דוד בנבנשתי, שיצא בעקבות יוון היהודית כבר בשנות החמישים של המאה ה-20, ולסיים בסיפור עכשווי של ראובן עמנואל המוסיף לפקוד את עיר הולדתו ווריה (Veria).

הי אותה יוון יהודית?

קשה להשיב על שאלה זו, כיוון שמרבית יהדות יוון הושמדה בשואה. במאה ה-21 קהילת יוון כמעט ואיננה קיימת יותר. מוראות השואה לא הבחינו בין קהילה לקהילה, בין רומניוטים לספרדים, בין אשכנזים לאיטלקים – כולם יהודים בעיני הרוצחים, ועל כן נשלחו למחנות המוות. קהילות שלמות נמחקו, ואין להן זכר. אחרות שרדו כצל לקהילות המפוארות שהיו טרם השואה. 

עד היום מלווה את שארית הפליטה של יהודי יוון תחושת ההחמצה; תחושה שיהודי יוון ושואתם נשתכחו על-ידי הממסד הישראלי. "הממסד הלאומי-ציוני פוסח עליהם", כתב דוד בנבנשתי, ולדברי אריה דרזי, שואת יהודי יוון "נשתכחה מעט בין דפי ההיסטוריה".

מפה זו נתקדשה

דוד בנבנשתי, יליד סלוניקי ובן למשפחת רבנים דגולה, חתן פרס ישראל לשנת ה'תשמ"ב (1982), בהקניית ידיעת הארץ ואהבתה, ערך מעת לעת ביקורים ביוון מאז תום מלחמת העולם השנייה. הוא נפגש עם מכרים וידידים משכבר הימים ועם אנשי הקהילות היהודיות שנותרו בחלק מערי יוון. בנבנשתי העלה על הכתב מעט מלבטיהם וחרדותיהם בספרו "קהילות היהודים ביוון: רשמי מסע", בו הוא מצביע על בדידותם של היהודים שנותרו ביוון, אותם אודים מוצלים שכמעט נשכחו.  

עצב וכאב רב עולים מספרו של בנבנשתי, על חיים יהודיים שלמים שהיו ואינם עוד; כאב על אנשים ומקומות שחרבו. אותם אודים עשנים שנותרו בערי יוון או חזרו אליה היו מועטים, ומעוטי כוח והשפעה. מתוך העצב והכאב עולה הצורך העמוק לשימור העבר. כמעט בכל קהילה בה ביקר בנבנשתי יש מי מהניצולים המקדיש עצמו לחקירה ולשיקום אתרי קהילתו.

רבים מחברי הקהילה היהודית של אתונה הגיעו מערי יוון האחרות. מנהיגי הקהילה היו מבין יוצאי סלוניקי ומנכבדי אתונה ולאריסה. יוצאי סלוניקי בלטו בפעילותם החברתית-תרבותית, עליה היו אמונים מעיר מוצאם.  בהתרגשות מתאר בנבנשתי את ליל יום הכיפורים בבית הכנסת באתונה. "המעמד היה נשגב. נשמע קולו הערב של הרב בשוררו הפיוטים של ר' יהודה הלוי בלחן נוסח יהודי שאלוניקי. המון המתפללים החוגג הצטרף אל שליח הציבור בהתלהבות ובקצב אחיד". 

בעת שביקר בנבנשתי באתונה החלה הקהילה היהודית באיסוף פריטים לשימור מורשתה. להפתעתו הרבה, גילה בין הפריטים שהגיעו מאחת הקהילות השדודות, מפת ארץ ישראל שצוירה בארץ בראשית שנות הארבעים של המאה ה-20 על-ידו ועל-ידי ידידו הטוב בנציון לוריא. תגובתו הראשונה הייתה תמיהה: מה עושה מפה זו בין פריטי המורשת של הקהילה? משראה את התרגשותם של אנשי הקהילה הבין: "הרי מפה זו נתקדשה בעת שנחטפה יחד עם ספרי הלימוד האחרים מידי תינוקות של בית רבן..." סיכם בנבנשתי והותיר את המפה כחלק מהאוסף לתצוגה. 

 

מסעות בני נוער לקהילות יוון

שנים רבות לאחר נסיעותיו של בנבנשתי, יצא אריה דרזי, קרימינולוג תושב כרמיאל, העוסק בשיקומם של בני נוער, למסע אל קהילות יוון. יוון היהודית בסיפורו של אריה דרזי שונה לכאורה מזו של בנבנשתי, אך קל לגלות את הדומה. שלא כבנבנשתי, אריה דרזי החל את מסעו לרודוס כמטייל תמים, ישראלי המחפש שמש, או כדבריו:

"רודוס, אי השמש הקסום, השוכן במזרח אגן הים התיכון, מוכר לרבים מאיתנו מחופשות הקיץ בחו"ל. רבים מהישראלים כבר ביקרו בעיר העתיקה של רודוס, בעמק הפרפרים ובאקרופוליס של לינדוס, אך מעטים יודעים באמת על הקהילה היהודית עתיקת היומין שחיה אלפי שנים באי. גם אני הייתי בין אלה שטיילו ונפשו באי בעבר… הכרתי גם אני את האי, כמקום נופש, ים, ובילוי, מבלי שייחסתי חשיבות רבה לנושא היהודי, או לשואת יהודי רודוס".

בשנת 2004 החל אריה דרזי לשלב בין עבודתו בשיקום בני נוער לבין תחושתו הקשה בדבר השתכחות שואת יהודי יוון: "התחושה שליוותה אותי באותה עת", כתב, "הייתה שגורל יהודי יוון והשמדתם במחנות המוות, נשתכחה מעט בין דפי ההיסטוריה של עמנו במולדתו החדשה".

הוא בחר לארגן מסעות עם בני הנוער ליוון. מסעות המהווים, לטעמו, פתרון יצירתי, הטמעת ערכים ויצירת תחושת שייכות לעם ישראל ולעברו בגולה. מטרת המסעות הייתה לכוון את אור הזרקורים אל קהילות יוון, שדבר מעברן המפואר כמעט לא נותר בתום מלחמת העולם השנייה. "מידי שנה בשנה עברו בני הנוער סדנאות והכשרה בנושא שואת יהודי יוון, ולאחריהן יצאו איתי למסע ביוון, במטרה לפגוש את שארית הפליטה באותן קהילות, או להתוודע אל המורשת המפוארת של קהילות אלו".

מתוך אתר: מסעות יוון, בעקבות הקהילות היהודיות באדיבות אריה דרזי

 ד"ר מיכל הלד היא חוקרת תרבות וספרות ספרדית יהודית (לאדינו) ומשוררת המשלבת בשירתה עברית ולאדינו. מסעה הראשון לסלוניקי דהיום שנתרוקנה מיהודיה בתקופת השואה עורר אצלה רגשות ומחשבות רבות שעובדו למבע יצירתי רב-תחומי המופיע באתר האינטרנט שלה תחת הכותרת "טכניקה מעורבת (רשמי מסע לסלוניקי").

http://www.michalheld.com/95351/thessaloniki

 

 ממפגש מקרי ל"חזרה הביתה"

מסתובב ברשת הסיפור המופלא של יהדות זקינטוס, להלן גירסת אתר aish.co.il

אילנה גוטליב הגיעה עם משפחתה לבלות באי יווני קטן, האי זקינטוס וכך מתחיל סיפורה המיוחד: "גברת זקנה, שנראתה כמו כפרייה יוונית טיפוסית, לבושה כולה בשחור, קיבלה את פנינו בחיוך חם. היא עשתה לנו סיור סביב האחוזה האהובה שלה (ניכר היה שהמקום הזה היה מקור גאוותה). לאחר מכן ערכה לנו גם סיור קצר בביתה (מעוצב כולו בסגנון ישן: חדרי שינה, סלון ושירותים). במטבח, הבחנו בקדרות התבשילים האותנטיים (בסגנון יווני) שהיו תלויות מעל התנור הישן. כל אלה הוצעו לנו לשימוש. הסברנו לה כי מסיבות דתיות, למרבה הצער, לא נוכל להשתמש בכלי המטבח שלה, אך אין לנו בעיה מאחר שהבאנו כלים משלנו.

זה הרגע שבו הכול התחיל..."

במילים אלה מתחילה אילנה גוטליב לתאר את מפגשה עם "סיפורה המופלא של יהדות זקינטוס!". זה סיפור על קהילה יהודית באי יווני נשכח מלב, זה סיפור על משפחה ישראלית הנתקלת במקרה בסיפורה של יהדות זקינטוס, זה סיפור על יוונים הזוכרים. לסיפור במלואו,  לסיפור במלואו באתר  (באדיבות אתר aish.co.il).

כמו אריה דרזי, ודוד בנבנשתי, חש גם ראובן עמנואל כי עליו מוטלת המשימה להנציח את עיירת הולדתו, ווריה. ראובן עמנואל הוא מנהל מרכז מורשת יהדות שאלוניקי ויוון, הנמצא בבית האבות על שם ליאון רקנאטי בקריית מטלון שבפתח תקווה. הוא יליד ווריה, הסמוכה לסלוניקי, וזה שנים עסוק בתיעוד ובשימור העיירה ואתריה היהודיים, בעיקר בעזרת המדיה הצילומית והאינטרנטית.  

קהילת ווריה היא מהקהילות העתיקות ביוון. השכונה היהודית שלה יושבת בנוף קסום, מוקף עצי תאנה וגפנים, ובה בתים קטנים וציוריים. קשרים הדוקים היו בין יהודי ווריה לבין יהודי סלוניקי.

"ווריה שלי האבודה" כתב ראובן עמנואל בפתח האתר הייחודי שבנה לשימור מורשתה של קהילת ווריה. "החלטתי על הקמת האתר  לאחר שנים של חיפושים אחר ווריה האבודה שלי, בעקבות שנים של איסוף מידע, חומרים וסיפורים וביקורים אין-ספור בווריה, כאשר כל ביקור ברובע היהודי הנטוש והמתפורר גורם לי להרגיש כאילו האחריות על שימור הזיכרון מוטלת על כתפי ... "

את רגשותיו מגלה ראובן עמנואל בקטע הבא:

"השקט בן 60 השנה מופר עכשיו, הרובע מתחיל להיראות אחרת, הבתים המתפוררים נצבעים בחלקם מחדש, ואת הכתובות שעל הקירות משמרים. חלונות חסומים נפרצים, רצפות עץ נצבעות ורעפים אדומים מפארים את הגגות. אך עדיין חלק גדול של הרובע עומד בשיממונו, מקלות כביסה שנותרו תלויים בחלון ישן, שכבות צבע על גבי טיח מתקלף ובתים ריקים". לאתר לחץ ווריה,(באדיבות ראובן עמנואל). ראובן עמנואל, כמו רבים אחרים, "חוזר הביתה" בחיפושיו אחר ווריה האבודה שלו.

 

 

 מבט מהמאה ה-21

  במאה ה-21 קהילת יוון כמעט איננה קיימת עוד. עם זאת, נעשים מאמצים לשקם, לשפץ ולבנות אתרי קהילות מסוימות, ואף לחדש את הקהילה החיה בהן. הקהילה היהודית הגדולה היא קהילת יהודי אתונה, ובה מספר אלפי יהודים. בסלוניקי יושבים כ-1000 יהודים, ואילו ביונינה חיים כ-50 יהודים. בין חברי הקהילה זקנים החוזרים אל מקור מחצבתם, בני משפחות המעוניינים לחדש את המסורת המשפחתית, ואחרים שנקלעו לעיר ובחרו בה לביתם.

  בו-בזמן בולטת התחדשות הקשר בין ישראלים לבין יוון היהודית; קשר המתבטא בטיולים, במסעות שורשים, במסעות לשיקום בתי קברות ואתרים אחרים. לעיתים אלה ילידי יוון או צאצאיהם, לרוב אלה ישראלים המחפשים את יוון שלהם.

 לכל אחד יוון שלו,

 יש הנמשכים לערש התרבות המפוארת, אחרים הולכים אחר קול השקט. יש המחפשים את הטברנות שביוון, בהן מתנהלות הארוחות בעצלתיים והמנות ממלאות את השולחן, ויש הרפתקאות ונסיעות בנופים מדהימים. רבים רבים תרים אחר יוון היהודית – זו המופיעה לתומה במקום ובשעה בלתי צפויים, או זו המתגלה תוך מאמצי חקר וחיפוש זהות.

 בתערוכה זו  טעמנו מעט מזעיר מהשפע העצום של יוון היהודית, כפי שנשקפת מעיניהם של ישראלים. אין בכוחנו לחזות את הפרק הבא בהיסטוריה של קהילת יהודי יוון. האם יותירו את העבר מאחורי גבם, או ינסו להחיות את רוחה של הקהילה המיוחדת הזו? 

ימים יגידו...